בעיר רחוקה חיה משפחה אשר בקושי היה להם מה לאכול והמצב רק הלך והחריף. היו ימים שלמים שלא בא אוכל לפיהם. למשפחה הייתה תרנגולת בלול ששמרו עליה מכל משמר ואפילו את מעט המזון שהיה להם היו נותנים קודם לה ובאם היה נשאר היו הם אוכלים ולמה הם עשו כך ? מכיוון שהתרנגולת הזו הייתה כל בוקר מטילה ביצת זהב, אך למרבה הצער לא היה להם מה לעשות עם הביצים שהצטברו אצלם כי בכל הסביבה בה גרו היו התושבים עניים וידם לא הייתה משגת לקנות ביצים רגילות שלא לדבר על ביצת זהב. כך יום אחרי יום המצב הלך והחמיר עד שיום אחד הגתה האישה רעיון. קראה לבעלה ואמרה לו - עד מתי נמשיך לסבול רעב ותסכול על אף שיש לנו ביצי זהב רבות, איננו יכולים להמשיך ולהתקיים והבטן מצטמקת והולכת מידי יום. לכן קח את תרנגולת הזהב לשוק והחליפה בתרנגולות רגילות, כך שיהיה לנו לפחות מה לאכול. שמע הבעל בקול אשתו יצא אל הלול לקח את התרנגולת בלב דואב וכואב והלך לשוק שם מצא אדם שהיה מוכן לתת לו חמש תרנגולות תמורת התרנגולת המטילה ביצי זהב. בדרכו הביתה חשב הבעל למה שלא אשמח קצת רעייתי ואם אני כבר בשוק אשחט אותן ואמרוט את פרוותן כך שלאשתי האהובה לא תהיה עבודה קשה. וכך אכן עשה ושב הביתה שמח וטוב לב ואמר בליבו בטח אשתי תהיה גאה בי על כך שחשבתי עליה וכבר הכנתי את התרנגולות והיא לא צריכה לנקותם, אך נכנס הביתה וכאשר אשתו ראתה את התרנגולות השחוטות התנפלה עליו בצעקות רמות ואמרה - הלכת מכאן וחזרת משם ומה שהבאת לי תרנגולות שחוטות ? ואני התכוונתי שתביא תרנגולות חיות שיטילו ביצים רגילות שיהיה לנו מה לאכול ביום יום. לך מכאן טיפש מטופש ואל תראה פניך יותר כאן! מוסר השכל של הסיפור הוא שגם אם אדם יצבור כסף וזהב רב אשר לא יוכל להשתמש בו וליהנות ממנו אין הדבר שווה כלל וכלל.

רועה אחד שרעה את הצאן שלו במרעה הקרוב לכפר רצה לצחוק לאנשי כפרו .

מה עשה ? צעק בקול רם : זאב ,זאב.

אנשי הכפר שמעו צעקות הרועה ומיד יצאו לעזור לו .

כשהגיעו האנשים , מצאו את הרועה צוחק .

ביום השני חזר הרועה על מעשהו הקודם

ואנשי הכפר יצאו לעזור לו .

ביום השלישי בא באמת זאב והרועה התחיל לצעוק ולבקש עזרת אנשי כפרו .

האנשים לא נענו לקריאתו .

הזאב טרף כבש מהעדר והרועה ברח לכפרו מתוך פחד.

.